הילד בוכה, קיבל מכה, או בוכה מכל סיבה אחרת.
במקום להגיד “לא נורא, זה יעבור, אתה ילד גדול..
“או “מספיק לבכות, אתה כל הזמן בוכה..”
סביר להניח שהוא ימשיך לבכות וזה לא מקדם.
מה כן עוזר?
לגלות אמפטיה, לתת מקום לרגש, לכאב, לצורך של הילד.
למשל: “נכון זה כואב….”
אפילו לעשות זאת יותר דרמתי,
“וואו..אתה צודק, זה ממש כואב, אני מבינה אותך”.
זאת רק דוגמא.
בכל גיל, בכל תגובה של רגש שלישי, כעס, תסכול, עצבות, אכזבה..
אל תבטלו!
תתנו מקום לצורך, לרגש, במקום להתנהגות.
מה שבטוח שהסיכוי שהבכי יפסק הוא גדול.
התפקיד שלנו זה לראות אותם, להקשיב להם, לזהות את הצרכים ואת הרגשות שלהם.
בכל התנהגות ננסה לראות למה הוא מתנהג ככה, מה הוא מנסה להשיג, איזה צורך לא מתמלא לו.
כשלא עונים לנו על הצרכים, אנו מרגישים רגש שלילי ולאחר מכן התגובה שלילית.
לעומת זאת כשעונים לנו על הצרכים, נוצר בנו רגש חיובי והתגובה כמובן חיובית.
באהבה,
יוכי צדיקפור,
בית לשיפור יחסים